<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מקוואות</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ת"ר [תו"כ שמיני] אלו נאמר מקוה מים יהי' טהור ולא נאמר מעין, הייתי אומר אפי' מלא מים על כתפו ועשה מקוה יהי' טהור, ת"ל מעין, מה מעין בידי שמים אף מקוה בי"ש, אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה בכ"ש ת"ל אך מעין, מעין מטהר בכ"ש, ומקוה בארבעים סאה, אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מ' בזוחלין ת"ל אך מעין, מעין מ' בזוחלין ומקוה באשבורן. הא דאמר מעין מטהר בכ"ש, אית דאמרי דברייתא קאי אכלים קטנים כמחטים וצינוריות אע"ג דבטלי לרביעית דוקא רביעית דמקוה, אבל במעין מהני כ"ש לכלים, ובאדם בעינן נמי במעין שעור גדול דהא בעי שיתכסה כל גופו כאחד, מיהו הכל לפי גדלו וקטנו ולא קפדינן אמ"ם סאה. וטעמא דמלתא דבמי מקוה כ' [ויקרא ט"ו] ורחץ במים את כל בשרו, מיני' ילפי דבעינן שעור מסוים שכל בשר אדם בינוני עולה כאחד, ושערו חכמים מ"ס אפי' לקטן שבקטנים אבל במים חיים דזב לא כ' את כל בשרו, אלא ורחץ בשרו במים חיים, הלכך כל היכא דמכסי גופו בבת אחת עלתה לו טבילה. מיהו דחיקא לפרושי דמעין מטהר בכ"ש אכלים לחודא, ומסתבר דאאדם נמי קאי, דמעין אין לו שעור אפי' בכל שהוא די, אי מתכסי גופי' בבת אחת, והא פשיטא לי' ולאו למימרא צריך, דאי לא מתכסי בי' כל גופו בפ"א לא מקרי טבילה ובמקוה נקט מ"ס, אע"ג דבכלים די ברביעית מדאורייתא, עדיפא לי' למנקט שעורא דאדם. ואיכא מרבואתא דאמרי דאדם במעין נמי בעי מ"ס, והא דאמר במעין כ"ש ובמקוה מ"ס אכלים קאי, ואע"ג דמדאורייתא כלים במקוה נמי סגי ברביעית, אסמכתא בעלמא קאמר, דמקרא ליכא למשמע, ונקט שעורא דרבנן גבי כלים. ואייתו ראי' מדאמר בפ' חומר בקדש [חגיגה כ"ב ע"א] ארעא חלחולי מחלחלא ובעי מ"ס, ובמעין איירי, דאי במקוה שהמים מכונסים לא שייך למימר חלחולי מחלחלא, אלא במעין שגידיו מסתעפי' ומחוברים תחת הקרקע עם מים אחרים, אלמא לאדם במעין נמי בעי מ"ס. ויש להשיב דכמה מימות יש בקרקע שאינם ממעין... ותו אייתו ראי' מדתנן [מקוואות פ"ה מ"ו] גל שנתלש ובו מ"ס ונפל על האדם וכלים טהורים והאי גל נתלש מן הים, וים דינו כמעין, אלמא מעין בעי מ"ס. וליתא מכמה אנפין, חדא דלמא מתני' כר"מ והא דמטהר גל הבא מן המקוה, כיון דאכתי לאו זוחל הוא, וכשבא על האדם הוא מחובר יפה, ומשם נפל לגומא והוא באשבורן, ודאמרינן התם [חגיגה י"ט ע"א] גל לרבותא קמ"ל, סד"א ליגזר משום חרדלית של גשמים לאו למימרא דבחרדלית איכא פסול זחילה, ובגל לא פסלה זחילה, אלא כך פרושו, גל לא מקרי זוחל שמחובר יפה, וליכא למיטעי למשרי חרדלית זוחל, מיהו בההיא חרדלית השוטף אחת אחת לתוך הגומא ושם נעשה מקוה, לא מהני הטבילה במקום שעדיין מימיו זוחלין ורצין למקום האשבורן, דאכתי לאו אשבורן הוא, אבל גל מתחילתו עד סופו אשבורן, דכד נייח בגומא נייח, והו"א לגזור גל משום חרדלית כה"ג דדמי לי' דלבסוף נייחא מיא באשבורן קמ"ל. ותו אף אי מתני' דגל כר' יהודה ור"י דאמרי ים כמעין, ה"ט דלא מכשר פחות ממ"ס, דכיון דפרש מן המעין לא הוי לכל מילי כמעין ולא אמרו בכ"ש אלא בחבורו עם המעין. — ומה ששנינו [תו"כ שמיני] יכול מלא מים בכתפו ויעשה מקוה וכו' ת"ל מעין, מה מעין בידי שמים אף מקוה ביד"ש. הרבה מרבואתא אומרין דאסמכתא בעלמא הוא, ושאובים כשרים למקוה מדאור'. ומה שאמרו מקוה דומי' דמעין, היינו לומר שאין טובלין בכלים כדתני' [שם] אי בור יכול אף בור שבספינה יהא טהור, ת"ל מעין, מה מעין שעקרו בקרקע, אף מקוה שעקרו בקרקע. ודוקא כלי ממש שחקקו ולבסוף קבעו, אבל כל שאינו כלי כגון הנעשה ע"י בנין כשר, לא שנא עשאו על גבי קרקע ממש, לא שנא עשאו על הגג, כל שאינו כלי בתלוש, אלא נעשה מאבנים הרבה שקבען בגג או בכותל או בקרקע או לקח עריבה גדולה ונקב בשוליה כדי נקב המטהרה מכל טומאה וקבעה בארץ או בדבר מחובר וסתם אח"כ הנקב דרך בנין המים בתוכו כשרים אע"ג שהמקוה גבוה הרבה מאוד למעלה מן הקרקע, והכי אמרינן בפ' א"ל הממונה [יומא ל"א ע"א] טבילת כ"ג בקודש בבית הפרוה חוץ מראשונה שהיתה בחול ע"ג שער המים ובצד לישכתו היתה, אמר אביי שמע מינה עין עיטם גבוה מקרקע העזרה כ"ג אמה, דתנן כל הפתחים שהיו שם גובהן כ' אמה ורחבן יו"ד אמות ותני' ורחץ בשרו במים במי מקוה, כל בשרו שכל גופו עולה בהן וכמה אמה על אמה ברום ג' אמות. ואייתו ראי' דשאובין כשרים מדאורייתא מתוספתא [מקוואות פ"ב] דתני' מקוה שהניח ריקן ובא ומצאו מלא כשר, מפני שזה ספק מים שאובין, כלומר ושאובין דרבנן, וריקם משמע שלא הי' בו מים. ויש להשיב דמסיים בה, וזה ספק מים שאובים וחזקת מקוה כשר, חזקה דמאן ודאי מי שמלא המקוה מי שצריך טבילה, וכיון שכן בידוע שבכשרות מלא אותו להכי כשר, וכך מוכיח סיפא, צנור המקלח למקוה, והמכתשת נתונה בצדו, ספק מן הצנור למקוה וספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח כלומר שיש לתלות יותר באסור מבהיתר, ואם יש בו רוב מקוה כשר, מפני שזה ספק מים שאובין למקוה. אלמא שלא טהרו מ' ספק מים שאובין למקוה אלא דוקא בדאיכא רוב מים כשרים, כיון דמדאורייתא מעוט הפסול בטל ברוב דכשרים, ומכאן ואילך ספק דרבנן, ש"מ שאובה דאור'. ותו תני' התם ב' מקואות א' שאוב וא' אינו שאוב וטבל בא' מהן טומאה חמורה ועשה טהרות טהורותיו תלויות, ומדלא מטהרין בספק כבספק ג' לוגין שנפלו למקוה אלמא כולו או רובו שאוב מדאור' פסול. תדע אי כולו שאוב מדאור' שרי, למה גזרו חכמים בג' לוגין שאובין די ברוב שאובין אלא ודאי שאוב ברובו מדאור' פסול. והא דאמר פ' המוכר בית [ב"ב ס"ו ע"א] מכלל דשאיבה דאורייתא בתמיה, ולא מוקי לה בכולו או רובו שאוב, דסתמא קתני צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל המקוה משמע דפוסל נמי בג' לוגין כדתנן במקואות. ומקצת חכמים הוסיפו הא דבעינן רוב שאובין לפסול מדאור' דוקא אי קדמו הכשרי', אבל אי קדמו פסולים אפי' בג"ל נפסל הכל מהלכה למשה מסיני. ברם דבר זה לא שמענו מרבותינו ולא ראינוהו בתלמוד. ותו אייתי ראי' דשאוב פסול מדאור' מדתנן במס' פרה [פ"ו] נתן ידו או רגלו כדי שיעברו המים לחבית פסולין, עלי קנים ועלי אגוזים שאינם מקבלים טומאה כשרים, זה הכלל דבר המק"ט פסולין, דבר שאינו מקבל טומאה כשרין, ואמרינן [זבחים כ"ה ע"ב] מנ"ל אריו"ח אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור, הויתן ע"י טהרה תהא, וכיון דהאי קרא גבי מקוה ומעין כתיב, אלמא גבי מקוה נמי בעינן הויתו ע"י טהרה, וכיון שרוב המקוה שאוב בכלי מק"ט, פסול מדאור'. מיהו מהא ליכא למשמע אלא פסול שאובים בכלים המק"ט, אבל בכלי אבנים וכלי אדמה וגללים דלא מק"ט לא שמעינן מהא, ובמתני' לא חלקו ביניהם. ויש מי שאומר דכי מתמיהין התם [ב"ב ס"ו ע"א] מכלל דשאובה דאור', דפשיטא לי' שהוא דרבנן, הני מילי שאובים בכלי מאליהם כגון צנור שחקקו ולבסוף קבעו והמים באים מאליהם אליו וממנו למקוה ואין בהם תפיסת יד אדם שלא נשאבו ע"י, אבל אם מלא מים בכתפו או הביאן בידו למקוה אפשר דפסול מן התורה, והיינו דקתני בספרא יכול אפי' מלא מים בכתף ת"ל מעין, מה מעין ביד"ש, אף מקוה ביד"ש, וכל דאתי ממילא למקוה, אע"ג דאתא דרך כלי אכתי ביד"ש הוא ומדאורייתא כשר אפי' כולו מקוה כה"ג, ורבנן גזרו בשאובין בכלי אע"ג דאתא ממילא למקוה, וכי גזרו שלא בהמשכה אבל בהמשכה לא גזרו כנימר למטה. ומסתבר לי' האי טעמא, דהא כלי לא כתיב בתורה, ומה לי אם באו למקוה דרך צנור או דרך אמה אלא כל ממילא ביד"ש הוא וכשר מדאור'. אבל היכא דשקל מיא בידיה ורמי למקוה, לא שנא שקל לי' במנא לא שנא שקל לי' בחפניה ורמי למקוה פסולים, דהא בידי אדם הוא, וכלי בדאורייתא לא כתיב, וכמו דפסלי רבנן מה שבא בכלי ג' לוגין למקוה, בידיו נמי פסול שלא יהא טפל חמור מן העקר מיהו אפשר שגם תפיסת יד אדם דרבנן והקישא דמעין אסמכתא בעלמא.
תנן מעין שמימיו מעוטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא, כלומר אם יש במעין מים מעוטין שאין כדי לטבול יוכל למלאו בכתף ואינו נפסל בשאובין בין שקדמו לו השאובין או שקדם המעין ומטהר בכל שהוא, כלומר אף שאין בהם מ"ס ואף שרבו השאובין, אבל אינו מטהר אלא באשבורן, כיון שמעין כ"ש אינו זוחל אין הזחילה מן המעין, אבל אם הי' המעין זוחל ונתרבה זחילתו על ידי השאובין מטהרין בזוחלין והיינו ששנינו [מקוואות פ"ה מ"ג] מעין שהיה מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו, הרי הוא כמו שהיה, פי' שהמעין זוחל נחלים דקים וריבה לתוכו שאובין עד שנתחזקו הנחלים ונתרבה משיכתן מטהרין בזוחלין, כיון דבלא"ה היו זוחלין, ועתה שטפו וגברו המים שנתרבה זחילתן, היה עומד וריבה עליו והמשיכו, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין לטהר בכל שהוא, פי' כיון שהמעין הי' עומד ולא נמשכו ממנו אמות וע"י השאובים נעשה משוך וזוחל, לא מטהרין בזחילה, אבל מטהרין בכל שהוא דכל מים מחוברי' למעין ולמקוה דינם לטהר כמותם, דנעשה זרועים להם בהשקה הלכך מקוה שיש בו מ"ס יוכל ליתן לתוכו מאה סאה שאובין וחוזר ולוקח מהם עד שלא נשאר בו אלא מ"ס, ואע"ג דודאי חסרו השתא מהנך מ"ס הראשונים שבאו בידי שמים [כדתנן פ"ו דמקוואות], היו בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון מ"ס, ועל כרחך צריך ליתן בו יותר ממ"ס, דא"א לצמצם, אלמא לא נפסל העליון אף שרבו השאובים על הכשרים ותנן נמי [מקוואות פ"ז מ"ד] נפל לתוכו יין או מוחל ושינה מראיו פסול, כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה מים, ואם יש בו מ"ס ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה מים. והא דאמרינן [ביבמות (פ"ב ע"ב) מקוה שיש בו מ"ס נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו]. ומסיק דצריך להשתייר בתוכו רוב מים כשרים התם במי פירות איירי שנותן לתוך מ"ס, דאמי פירות קתני לה דתנן [מקוואות פ"ז מ"ב] אבל שאר משקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלים ופעמים שאין מעלין, כיצד מקוה שיש בו מ"ס חסר אחת נפל לתוכו סאה מהן לא העלהו היו בו מ"ס ונתן סאה, כלומר שנתן לתוכו סאה מי פירות, ונטל סאה כשר. ועלה אמרינן בגמ' שכשר עד רובו, כלומר כשנתן לתוכו מי פירות אחת אחת ונטל מן המקוה עד שלא נשתייר בו רוב מים פסול, דמקוה מים אמרה תורה ולא מקוה מי פירות. ויש מי שאומר דנתן סאה ונטל סאה דפסול אי לא נשתייר רובו, במים שאובים שנתן לתוכו נמי דינא הכין, ומשום מראית עין אסור דנראה שנוטל רוב הכשרים ואתו לטהר אפי' שאוב כולו. ויש מי שמוסיף הא דאמר בפ' הערל צריך שישתייר רובו לאו משום מראית עין אלא מדינא קאמר, דלא נקרא מקוה בידי שמים אלא דוקא כשרוב המים שבתוכו בידי שמים, וטעמי' דכ' מקוה מים יהי' טהור, דבעינן רוב מים כשרים, ואייתי ראי' מדתנן [מקוואות פ"ד מ"ד] מים שאובים ומי גשמים שמתערבין בחצר ובעוקה או על מעלת המערה אם הרוב מן הכשר כשר, מן הפסול פסול, מחצה על מחצה פסול, אימתי בזמן שמתערבין קודם שהגיעו למקוה, כלומר דתו מיקרי שאובה שהמשיכוהו למקוה דכשר אם רוב המקוה בידי שמים אבל אם היו מקלחין לתוך המקוה, כלומר שבאו השאובים מכלים למקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ"ס כשרים עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגין שאובים כשר ואם לאו פסול, אלמא במחצה על מחצה מיפסל. ומהא איכא למשמע דמקוה שלם של מ"ס נמי יוכל לפסול אם נפלו לתוכו מ"ס שאובים ואח"כ חסרו (מים) [מ'] סאה דליכא רוב כשרים. ולעניות דעתין לא... [חסר] ותו דאבוה דשמואל עביד לבנתיה מקואות ביומי דניסן סבר לה כרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת וחשש שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין והוו להו רוב מי גשמים, ומי גשמי' אין מטהרין בזוחלין ובעו אשבורן. וקשי' נהי דודאי מי גשמים הרוב, מעוט הזוחלין מעין הוא, ומעין בכל שהוא מטהר ובזוחלין, וכשמים חיים מתערבין עם הנוטפין והנוטפין מרובין או אפי' מחצה ע"מ נדונים החיים אחריהם לטהר דוקא באשבורן, אלמא מפסלי במחצה דבעינן רובא בכשרות, ואע"ג דגבי מעין אמרינן דלא מפסל ברוב שאובין כדתנן [מקוואות פ"א מ"ז] מעין שמימיו מעוטין ורבו עליו שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא, ואיכא למימר מקוה שלם שוה להא מלתא למעין כדכ' אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור, אכתי איכא למימר שאני ושאני הכשרא דמעין מהכשר דמקוה, דכיון דמיא קא חסרי ואזלי, כי חסרו מארבעים סאה משהו קא מהני בהו מחצה דשאובין דאית בהו למפסלינהו, והוו כנתן סאה ונטל סאה, דבעינן שישתייר רובו דכשרים והא ליכא, אבל גבי מעין לא קאחסר מידי, ועוד במעין נמי מהני רובא דנוטפין למפסליניה בזוחלין. הלכך מקוה שיש בו מ"ס מכוונות ונפלו בו מ"ס שאובין כי חסרו מיא מידי מיד נפסל דהא אימעט לי' מקוה טהרה, אבל כי איהו מ"א סאה ונפלו בו מ"ס שאובין כשר עד דחסרי בי' ב' סאין, אבל כל זמן שיש בו מ"ס כשרין אפי' נפלו עליו כמה וכמה סאין שאובין אינו נפסל כדתנן [מקוואות פ"ז מ"ג] היה בו מ"ס ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו המים למראיהן, ומדלא יהיב שעורא וקאמר שהוא נותן עד שיחזרו המים למראיהן, שמע מינה דמקוה שלם ממים כשרים אינו נפסל מכמה סאין מים שאובין אפי' ברובא, ואינו ראוי לפסול אלא מזמן שיחסר שעורו של מ"ס כשרים. ולא אתחזיא לן פרושא הדין ומפרק הערל ליכא למשמע מידי דודאי אמי פירות קאי ההוא עד רובו דקאמר, דאלת"ה מתניתין אמתניתין קשי' דתנן היו בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ"ס, דשמעת מינה אפי' ודאי אין בא' מהם רוב הכשרים הראשוני', אפ"ה מתכשרי תרוייהו, אלמא מ"ס השאובים נטהרו במ"ס הכשרים וככשרים מעיקרא אחשבינהו.
